כלל 60-30-10 הוא כלל אצבע פשוט לחלוקת צבעים בחדר. לפיו, כ-60% מהחדר יהיו בצבע דומיננטי, כ-30% בצבע משני וכ-10% בצבע מבטא. החלוקה הזו יוצרת חדר מאוזן, שבו העין מבינה מיד מה הבסיס ומה ההדגשה – בלי שהחדר ירגיש משעמם או עמוס מדי.
מאיפה הגיע המונח
הכלל הגיע לעיצוב הפנים מעולם האופנה והעיצוב הגרפי, שבהם משתמשים בחלוקה דומה כדי לבנות תלבושת או עמוד מאוזנים. לא ברור מי ניסח אותו ראשון, אבל הוא הפך לאחד הכלים הנפוצים ביותר אצל מעצבי פנים, כי הוא עובד כמעט עם כל סגנון ופלטה.
איך מחלקים את הצבעים
- 60% – צבע דומיננטי – הקירות, הרצפה, השטיח הגדול או הספה. בדרך כלל גוון ניטרלי ורגוע, כמו לבן חם, בז׳ או אפור בהיר – בסיס שמוכר מהסגנון הסקנדינבי.
- 30% – צבע משני – וילונות, כורסאות, מצעים או ארונות. גוון שמשלים את הבסיס ומוסיף עומק.
- 10% – צבע מבטא – כריות, אגרטלים, תמונות או קיר מבטא קטן. כאן מותר להעז.
איך מיישמים את הכלל
- התחילו מהפריט הגדול שלא תחליפו בקרוב – הספה, הרצפה או הארונות – והגדירו לפיו את הצבע הדומיננטי.
- בחרו צבע משני מאותה משפחה או ניגוד עדין.
- בחרו צבע מבטא אחד, ופזרו אותו בשלושה-ארבעה פריטים קטנים בחדר.
- זכרו שגם חומרים נחשבים: עץ, מתכת וקש הם חלק מהפלטה.
- שברו את הכלל כשצריך – זו נקודת מוצא, לא חוק. בחלל מינימליסטי אפשר גם 70-25-5.
מונחים קשורים
קיר מבטא – דרך נפוצה ליישם את ה-10%. סגנון סקנדינבי – דוגמה קלאסית לבסיס ניטרלי עם נגיעות צבע. מינימליזם – גישה שמצמצמת את הפלטה עוד יותר.
